במשך 30 שנים לא שילם י.א. תשלומי ארנונה לעירייה עבור בית המלאכה הקטן שהפעיל. בשלב מסוים העירייה הטילה עיקולים על חשבון הבנק שלו ואף רשמה הערות אזהרה על בית המלאכה ואפילו על ביתו הפרטי, אך נמנעה מלממש את הנכסים בכדי לגבות את החובות.

בשנת 2017 הגישה העירייה, בסדר דין מקוצר, תביעת חוב על סכום של יותר מ-800,000 ₪, והנישום, פנה אלי במטרה להתגונן כנגד התביעה. הטענה העיקרית שהעלינו הייתה להתיישנות של מרבית החוב, למעט סכום קטן של כ-20 אלף ₪. בנוסף  ביקשנו גם לראות פירוט של התפתחות החוב על פני השנים.

העירייה לא הייתה מסוגלת להראות מסמכים מלפני עשרות שנים ולהסביר כיצד החובות תפחו לסכומים כאלו, ובנוסף התקשתה גם להצביע על כך שפעלה במשך כל השנים באופן בלתי פוסק כנגד החייב. אנו מצידנו טענו שבכל מקרה, גם אם העירייה פעלה בדרך של גביה מנהלית, הדבר אינו דוחה את עובדת התיישנות החוב.

לאחר שנתקבלה עמדת בית המשפט, הגענו עם העירייה להסכם פשרה על תשלום של 70,000 ש"ח ב-24 תשלומים לא צמודים, שבסיומם תמחק יתרת החוב ואף יוסרו כל העיקולים והערות האזהרה.

מסקנה: תמיד יש לבדוק האם חלה התיישנות על החובות, כולם או חלקם, ובכל מקרה חייבים לטעון טענה זו בהזדמנות הראשונה האפשרית, ובוודאי שבעת הפניה הראשונית לבית המשפט.