כאשר רשות מקומית מתחילה להניח תשתיות ליד נכס או מגרש של נישום, זהו המועד שבו עליה לשלוח אליו חיוב, גם אם מדובר על נכס ותיק שעד היום לא הייתה סיבה לחייב את בעליו בתשלומי פיתוח.

אבל מה קורה כאשר עירייה מכריזה על כל העיר כאזור תיעול אחד, מניחה, במשך שנים, תשתיות תיעול בכל העיר, גם אם לא בסמוך לאותו נכס, אבל נמנעת מלשלוח חיובי היטל תיעול לאותם בעלי נכס?

ומה קורה כאשר יש פער של עשרות שנים, מאז שהחלו אותן עבודות, ועד שהעירייה מגלה שאותו נכס מעולם לא חויב בתשלום היטל תיעול?

עם פניית הנישום למשרדנו, שלחנו לעירייה מכתב שטען להתיישנות ושיהוי במשלוח החיוב, ובייחוד נטען כי בעלי הנכס הסתמכו על אי חיוב בסכומים של עשרות אלפי ₪, במשך כל אותם שנים.

יצויין כי בחוק העזר עצמו נקבע, כי ניתן להתחיל לגבות את היטלי הפיתוח מיד עם תחילת ביצוע העבודות, ואפילו עם תחילת תכנון העבודות להנחת קווי התיעול, ללא קשר למיקום ספציפי הגובל בנכס. 

היות ובמקרה זה העירייה החלה לבצע עבודות של הנחת צנרת ניקוז ותיעול עוד בשנות ה-80, הרי שבחלוף כמעט 20 שנה, היא הייתה מנועה מדרישת תשלום שכזו, שהתיישנה זה מכבר.

יחד עם זאת, בחוק העזר כן ניתנה התייחסות למצב שבו הרשות נמנעת שנים מחיוב שכזה, ללא התייחסות לרכיב ההתיישנות, ונקבע שבמקרה כזה על הנישום לשלם סכום נומינלי, ללא ריבית, על פי חוק העזר הקודם, אשר התעריפים שבו נמוכים בעשרות אחוזים מתעריפי חוק העזר הנוכחי.

כך או כך, העובדה שניתן לטעון טענת התיישנות בהתאם להוראות חוק העזר, וכן תוצאות פסקי הדין בעניין זה, מאפשרים לאותם בעלי נכס להפחית תשלומים במאות אלפי ₪, וגם לקבל אישור ששולמו כל ההיטלים, בכדי שבמידה וימכרו את המגרש בעתיד, לא יצטרכו לשלם תשלומים נוספים, ואף לא ריבית פיגורים.

אולם כיוון שהעירייה סרבה לקבל את טענות ההתיישנות, נאלצנו להגיש עתירה מנהלית כנגד חיובי היטל התיעול (בסכומים של מאות אלפי ש"ח),  ורק אז נאותה העיריה להתפשר במסגרת הליך גישור שבו הוסכם שהחיוב יהיה על פי התעריפים של חוק העזר הקודם. בסופו של דבר הפשרה אליה הגענו עם העירייה, הקטינה את  החיוב המקורי ב-75% והנישום אותו ייצגנו חסך מאות אלפי ש"ח.מסקנה: תמיד יש לבדוק את הוראות חוקי העזר, וכן לבדוק מקרים אחרים שבהם הרשות דרשה תשלומים יזומים, ואף את החלטות מועצת העיר בהן הוכרז על מועד ביצוע עבודות הפיתוח.