לחברת פ.נ.נ. היה עסק מסחרי שהיה מושכר במשך שנים לשוכרים עסקיים אשר נרשמו כמחזיקים בנכס ודאגו לשלם את תשלומי הארנונה השוטפים. בשנת 2021 ביקשה חברת פ.נ.נ. למכור את הנכס ופנתה לעירייה בכדי לקבל אישור העדר חובות, לצורך העברת בעלות בטאבו.

להפתעתה, נדרשה החברה לשלם עשרות אלפי ₪ בגין חובות ארנונה על הנכס, אף שמעולם לא נשלחה אליה הודעה כי קיים חוב כל שהוא בגין הנכס.

פניות של מנהל החברה לעירייה לבירור מהות החוב ומועד היווצרותו, העלה כי החוב נובע מחודשיים בהם הנכס לא היה מושכר וזאת בשנת 2003!! כמעט 20 שנה טרם הפניה לעירייה לקבלת אישור העדר חובות. 

במשך חודשים התעקשה העיריה כי למרות  שהחוב מאוד ישן, לא ניתן לפטור את החברה מתשלום החוב.

פניתי לעירייה במכתב ארוך ומפורט שכלל הצגת כל פסקי הדין בנושא זה, שבתמצית נקבע בהם כי העירייה מנועה מלעכב מתן תעודה במקום בו לא עשתה דבר במשך שנים, מאחר שבעשותה כן היא פועלת בחוסר תום לב ובחוסר מידתיות. עוד טענתי כי הרשות כפופה לכללי המשפט הציבורי על כל המשתמע מכך וכי עליה להפעיל רק שיקולים ענייניים, וכי במקום בו העירייה לא עשתה מאום שנים רבות כדי לגבות את החוב, לא העמידה את האזרח על חובו, ואפשרה לו לסמוך על התנהגותה ולהניח כי זנחה את תביעתה, היא לא תוכל להימנע ממתן האישור לטאבו. בנוסף, העיריה אף הוזהרה שהתנהלותה גורמת נזק לחברה שלא הייתה יכולה להשלים את העסקה. 

יודגש כי לרשויות המקומיות היה אינטרס סמוי שלא לפנות לגביית החוב, שכן ריבית הפיגורים על מיסוי עירוני עמדה במשך שנים על 9% ריבית שנתית צמודה, וגם בשנים האחרונות, בהם הופחתה ל- 6%, היא עדיין גבוהה מאוד ביחס לריבית הנהוגה במשק.

בסיכומו של דבר, בכדי לקצר את ההליך, הוסכם שהחוב בגין שנת 2003 ישולם בערכו הריאלי, כולל הצמדה בלבד, ללא ריביות כל שהן, כך שבסך הכול הייתה הפחתה של כ-80% מהחוב הנטען.

מסקנה: טענת התיישנות יכולה להביא למחיקת כל החוב, ואולם במקרה בו לנישום יש אינטרסים נוספים כמו מניעת עיכוב עסקת מכר על כל המשתמע בכך, ניתן להגיע להסדר פשרה עם העירייה, על הפחתת ריבית הפיגורים האימתנית, במהירות רבה יחסית, וללא עלויות גבוהות.