הרמת מסך כנגד בעלי מניות לאחר שהתקבלה החלטת וועדת ערר לדחות את הבקשה להפחתת סיווג  באיחור רב כשהחברה כבר לא הייתה פעילה:

חברה שכרה מבנה בן שתי קומות בתל אביב לצורך העברת חוגים ופעילויות תרבות למבוגרים. להפתעת בעלי החברה, העיריה החליטה שלא לתת לנכס סיווג בתעריף מופחת של חוגים, ולכן הוגשו לרשות השגה וערר. בנוסף, במשך השנתיים בהן העסק הופעל, התגלה שחלק מהמבנה המושכר מוצף במים ולא ניתן להפעיל בו את החוגים, הוגשה לעירייה בקשה להכרה כנכס לא ראוי לשימוש, ומשנדחתה – גם בנושא זה הוגש ערר.

בכל שנות הפעילות החברה שילמה את תשלום הארנונה החלקי שלא היה שנוי במחלוקת, מתוך כוונה שלא לצבור חובות.

עם פרוץ מגיפת הקורונה החליטו בעלי המניות להפסיק את פעילות החברה והמקום נסגר. שמונה חודשים לאחר הפסקת הפעילות של החברה, התקבלה החלטת ועד הערר הדוחה את כל טענות החברה, ולכן נותר חוב של מאות אלפי ₪ בגין שתי שנות הפעילות.

בחברה היו 3 בעלי מניות שלכל אחד מהם היו  33% מהמניות ולכן שלושתם נחשבים כבעלי שליטה שניתן לנסות לגבות מכל אחד מהם את מלוא החוב.

אף שהוכחנו לעירייה שהחברה הפסידה סכומי עתק, ובעלי המניות לא קיבלו אפילו את שווה הערך של השקעותיהם, מאחר ובעת סגירת החברה ולחברה לא היו שום נכסים, העירייה החליטה להגיש תביעת חוב כנגד בעלי השליטה בה נטען כי הייתה העדפת נושים שכן החברה שילמה כספים לשכר הדירה ולעובדים. 

ההישג הגדול שהשיג המשרד, עוד לפני הדיון בבית המשפט, היה שהעירייה נוטרלה מהאפשרות לקצר את הדרך על ידי אכיפה מנהלית, או באמצעות הליכה ישירה להוצאה לפועל, והיא נאלצה לעמול ולהוכיח שיש עילה להרמת מסך, כאשר קיימות טענות הגנה טובות וחזקות.

הישג נוסף שהושג בשלב העלאת טענות ההגנה, שכבר בדיון הראשון, טרם שמיעת העדויות, השופט הציף את הקשיים והמהמורות שעל העירייה יהיה לעבור, בכדי להוכיח את חבות אותם בעלי מניות. כבר בשלב הזה הציע בית המשפט לעירייה להסכים לפשרה של 8% מסך החוב הנטען,  שישולם, בפריסה של 9 תשלומים.

הפשרה שהוצעה והעובדה שהתקבלה בשלב מוקדם כל כך, מהווה הישג גדול עבור בעלי השליטה. זאת לא רק בשל העובדה שהתביעה צומצמה ל – 8% מהחוב בלבד, אלא גם בכך שההסכם הפשרה חסך מהם את הצורך בהמתנה ארוכה ובתשלום עלויות ניהול משפט, לרבות תשלומי אגרות ושכ"ט לעו"ד העירייה, שהיו נאלצים לשלם אף אם פסק הדין היה מפחית את חבותם.