למרות שמפרסמי המכרזים מעוניינים לקבלת הצעות זולות ולחסוך כסף בתקציבם, הרי שהם מחוייבים לקבוע אומדן למכרז. במידה וניתנת הצעה זולה בעשרות אחוזים מהאומדן, המציע נקרא לשימוע. מטרת השימוע היא לבדוק האם ההצעה הזולה שניתנה היא הצעה גירעונית, שעלולה לגרום לכך שהשירות המבוקש לא יסופק ברמה הנדרשת, או שהמציע יקרוס ולא יוכל לספק את השירות שהתחייב לו.
יחד עם זאת, במקרים לא מעטים, וועדת המכרזים, בלהיטותה לקבל הצעה זולה, אינה בודקת האם מדובר בהצעה גירעונית, ומסתפקת בהסתמכות על התחייבות המציע ועל כך שקיימת ערבות בנקאית להבטחת אספקת השירות.
בתיק שניהלנו במשרד, תקפנו הצעה גירעונית שניתנה ונעזרנו בחוות דעת של מומחה שהצביעה על העובדה שהמציע אינו יכול לקיים את הצעתו, כיוון שאין בה כמעט מרווח רווח, וכי כל התרחשות בלתי צפויה תגרום לו הפסד במכרז. בנוסף, כיון שהמכרז היה בהיקף כספי גדול, נדרשנו להוכיח גם שלאותו מציע אין גב כלכלי מספיק חזק בכדי לספוג את ההפסדים. נקודה זו הינה חשובה מאוד, כיון שהיו מקרים שבתי המשפט כן הכשירו הצעות גירעוניות שהוגשו, בידיעה שהמציע מוכן ואף מסוגל לספוג הפסדים, היות והוא מעוניין בקבלת העבודה הספציפית הזו.
טענותינו כנגד ההצעה הגירעונית הזוכה התקבלו ולאחר פסילת הזוכה התקבלה הצעת מרשי, שהייתה גבוהה מהצעת המציע הזוכה. הניצחון בעתירה זו היה ניצחון כפול, היות ולא רק שלקוח המשרד זכה במכרז, אלא אף זכה בו במחירים שאינם נמוכים.
אציין שהמשרד מייצג לא אחת גם לקוחות שזוכים במכרזים ונטען כנגדם שהצעתם גירעונית. במקרים אלו אנו מצביעים על שיעור הרווח ההגיוני שבהצעה, ובמידת הצורך מסתייעים לשם כך גם בחוות דעת כלכלית.