ר. בעל בית מלאכה החזיק שטח בשכירות בתל אביב עד שנת 1998.
בגלל תקלה טכנית הוא לא הסיר את שמו והמשיך להיות רשום כשוכר עד שנת 2004.
העירייה דרשה ממנו לשלם את החובות שנצברו אך למעט משלוח דרישות תשלום היא לא פעלה בכדי לגבות את החוב.

לפתע פתאום בשנת 2022 הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק של ר. שכבר מזמן שכח שעבד אי פעם בתל אביב בסכום של 220,00 ₪.

משרדי הוציא פניה מפורטת בכתב לעירייה שכללה את כל התקדימים שנקבעו בבתי המשפט והאיסורים המשפטיים והמנהליים שחלים על העירייה לפעול בדרך זו לאחר שהחוב התיישן והעירייה לא פעלה תקופה כה ארוכה.  לתדהמת ר. העיריה המשיכה  להתעקש שהוא ישלם את מלוא החוב ולכל היותר, עירית תל אביב הסכימה לפרוס את החוב לתשלומים.

ר. הציע לעירייה, בניסיון לסיום הסאגה, תשלום בגובה של כ-10% מהחוב אך העירייה סירבה בתוקף להסכים לפשרה כל שהיא.

ערב ראש השנה תשפ"ג הוגשה עתירה מנהלית כנגד פעולות העירייה ואף הוגשה בקשה  דחופה לצו שימנע את מימוש הכספים שנתפסו בבנק.

בית המשפט נעתר לבקשה והורה לעירייה להימנע ממימוש הכספים שנתפסו להשיב על הטענות שעלו בעתירה.

רק ביום המועד האחרון שניתן לעירייה להשיב היא הודיעה שהיא מסירה את כל העיקולים ולא תפעל בדרכים מנהליות כל שהן לגביית החוב שהתיישן.

לאור התעקשותנו, בנוסף לקבלת העתירה והסרת העיקולים שולמו, ע"י העירייה, הוצאות בגובה של 6,000 ₪.
מדובר בהישג גדול מאוד בהתחשב בכך שטרם הגשת העתירה הוצע לעירייה תשלום של  10% מהחוב ובסופו של דבר עירית תל אביב לא קיבלה שום תשלום ונאלצה להשתתף מכיסה בעלויות ההליך המשפטי.

יודגש כי לרשויות המקומיות היה אינטרס סמוי שלא לפנות לגביית החוב, שכן ריבית הפיגורים על מיסוי עירוני עמדה במשך שנים על 9% ריבית שנתית צמודה, וגם בשנים האחרונות, בהם הופחתה ל- 6%, היא עדיין גבוהה מאוד ביחס לריבית הנהוגה במשק.

מסקנה: טענת התיישנות יכולה להביא למחיקת כל החוב לעיתים ניתן להסתפק בפניה מנומקת היטב לרשות ולעיתים יש צורך בעתירה מנהלית כנגד העירייה בכדי שבית המשפט יקבע שהיא מתנהלת בדרך אסורה ויבטל את ההליכים.