במכרז לאספקת שירותי שאיבות ביוב, הוצבו תנאי סף שכללו דרישה של משאיות משנתון מסוים, ניסיון מוכח עצמי באספקת השירותים (שלא באמצעות קבלני משנה), ובנוסף נדרש מהמציע להכניס את הצעת המחיר למעטפה נפרדת שלא כחלק מההצעה הכללית.

ועדת המכרזים פסלה ארבעה מבין חמשת המציעים, ועל אף שלא הייתה חייבת לקבל את המציע היחיד שנותר, קיבלה לבסוף את הצעתו, למרות מחירה הגבוה. 

בעקבות עתירה שהגשנו בשם מרשנו, קבלן הביוב שעבד עם הרשות לפני המכרז, נבדקו מסמכי המכרז והפרוטוקולים. בבדיקה התברר כי למרות שבתנאי סף נדרש באופן מוחלט להגיש את ההצעה במעטפה נפרדת, הדבר לא נעשה, ולמרות שנרשם בהוראות המכרז מפורשות שיש לפסול הצעה כזו, היא לא נפסלה. כמו כן התברר שלמציע שזכה לא היה ניסיון בביצוע עצמאי של אחד מרכיבי העבודות.

בדיון שהתקיים הודה המציע שהוא לא ביצע בעצמו את העבודה, ולמפרסם המכרז גם לא היה הסבר מדוע לא פסל את ההצעה, למרות שלא עמדה בתנאי המכרז.

פסק הדין קבע שיש לבטל את זכיית הזוכה. ומאחר וזכייתו של המציע היחיד נפסלה, המכרז בוטל, ומרשנו המשיך לספק לרשות את שירותי שאיבת הביוב למרות שהצעתו נפסלה במכרז החדש.