שוכר של תחנת דלק ושטיפה באחת מהרשויות בשרון, התחמק מתשלום הארנונה וטען, בדיעבד, שלא החזיק בנכס. בהמשך העבירה העירייה את מלוא החוב אל בעל הנכס ותבעה אותו בבית המשפט למרות שכבר זכתה בתביעה מול שוכר המשנה.
בדיקה לעומק שערכנו העלתה שלא רק שהרשות המקומית ידעה מי המחזיק בנכס, אלא שהיא אף השתמשה בשירות שלו, תחת שמו, ולא תחת שם החברה שבבעלות בעל הנכס, ואף שילמה לו. נתון זה היווה ראיה שלא ניתן היה להתעלם ממנה, ולכן שימש כהוכחה הטובה ביותר לכך שאכן השוכר השתמש במקום, וכי לא מדובר בהסכם פיקטיבי והעיירה הייתה מודעת לכך אך חיפשה את בעל הכיס העמוק.
בתיק זה, העובדה כי הייתי בעבר גזברית של רשות מקומית היוותה יתרון משמעותי, כיוון שהכרותי עם אופן עבודתה של מחלקת הנהלת החשבונות של העירייה, סייעה לי לשאול, כבר בשלב גילוי המסמכים, שאלות שלא הותירו ספק אצל השופטת בכך שהעירייה אכן ידעה מי מחזיק בנכס.